רש"י על בראשית ח׳:י״ד

« רש"י על בראשית ח׳:י״ג רש"י על בראשית ח׳:ט״ז »

1 סדר עולם רבה פתח ↗

המבול היה כל י"ב חדש, שנאמר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' בראשית ז יא, ודורו אינן חיין לעלם הבא ואינן נדונין, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם שם ו ג, רבי יהושע אומר בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש שם ז יא זה אייר, שהוא שני לניסן שבו נברא העולם, ובו כימה שוקעת, ולפי ששינו את מעשיהן לפני המקום, שינה עליהן סדרי בראשית, רבי אליעזר אומר בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש זה מרחשון, שהוא שני לתשרי שבו נברא העולם, ובו כימה עולה, והיא היתה זמנה של רביעה, חכמים כדברי רבי אליעזר למבול וכדברי רבי יהושע לתקופות. ויהי הגשם וגו' שם ז יב, עד מתי ארבעים יום וארבעים לילה, עד כ"ז בכסלו, ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום שם ז כד, עד מתי חמשים ומאת יום, עד אחד בסיון, והמים היו עומדין ודמומים והרשעים נדונים בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו, ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום וגו', והמים היו הלוך וחסור וגו' שם ח, המים היו גבוהים מן הארץ חמש עשרה אמה, וכלו לששים יום, אמה לד' ימים, טפח ומחצה בכל יום. ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום שם ח ד, זה סיון, וכשאתה מתחיל למנות משפסקו הגשמים מלירד, נמצאת נחה לששה עשר יום, הא כמה היתה גבוהה מן הארץ, ד' אמות, וכמה היתה משוקעת בתוך המים, י"א אמה. ויהי מקץ ארבעים יום שם ח ו, לקץ שהתחילו המים לחסור, בעשרה בתמוז, ויפתח נח את חלון התבה וגו', וישלח את הערב וגו' שם, שהה שבעת ימים וישלח את היונה וגו', ולא מצאה וגו' שם, שהה עוד שבעת ימים ויסף שלח את היונה וגו', ותבא אליו היונה וגו' שם, שהה עוד שבעת ימים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד שם ח יב, הלכה וישבה לה על ראשי ההרים, בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים, זה אב, כשאתה מתחיל למנות משהתחילו הגשמים לירד, מאחד באב ועד אחד בתשרי נבלעו המים. ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון וגו' שם ח יג, מקצת החדש ככולו, למדנו שכיון שנכנס יום אחד בחדש, מונין אותו חדש שלם, וחדש אחד נכנס בשנה, מונין אותה שנה שלמה, שמקצת החדש ככולו ומקצת השנה ככולה. חרבו המים מעל הארץ, המים היורדין מלמעלה נגבה אותן הרוח, והעולים מלמטה נבלעו במקומן, ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה, המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, שמימי המבול סימן קללה היו ואין בכלל קללה ברכה. ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש שם ח יד, זה מרחשון, יבשה הארץ שם ונעשית גריד, הרי י"ב חדש שלמים, וי"א יום היתרין מה טיבן, מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום, אמר רבי אלעזר והלא מתחלת ברייתו של עולם ימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום, שנבראו מלאין חמשה עשר, צא מהן ארבעה לפנים מיכן, הרי אחד עשר, אמרו לו וכיון שעברו עבור ראשון, הגיעה לבנה לחמה, אמר להן חוזרת היא ומשיבה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה לידע סימן ימי החמה שהן יתרין על ימות הלבנה אחד עשר יום, ישרוט שריטה בתקופת תמוז, ולשנה הבאה אין מגעת לשם עד אחד עשר יום, וכן אתה יודע שימות החמה יתרין על ימות הלבנה אחד עשר יום:

1 בשבעה ועשרים. יְרִידָתָן בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְי"ז בַּחֹדֶשׁ, אֵלּוּ י"א יָמִים שֶׁהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשְׁפַּט דוֹר הַמַּבּוּל שָׁנָה תְמִימָה הָיָה:

2 יבשה. נַעֲשָׂה גָּרִיד כְּהִלְכָתָהּ:

1 זכור ושמור פתח ↗

דבר דומה קרה בפרשת המבול, הפרשה היחידה בספר בראשית שבה מתוארת שנה שלמה. לפי נוסח התורה המסורתי, המבול התחיל בשבעה עשר לחודש השני, בשנת 600 לחיי נח בראשית ז', יא, והסתיים בעשרים ושבעה לחודש השני, בשנת 601 לחיי נח שם ח', יד. הפרש זה של עשרה ימים בא להשלים שנת שמש, כאשר החודשים הם ירחיים וכך כתב רש"י שם, וזוהי עדות ברורה ללוח כפול, ירחי-שמשי, בתורה מראשיתה. והנה, במגילת פשר בראשית א 4Q252 'תיקן' המחבר הקומראני את הכתוב כדי להתאימו ללוח 'הנכון' להשקפתו, וכתב שהמבול הסתיים בשבעה עשר לחודש השני:

« רש"י על בראשית ח׳:י״ג רש"י על בראשית ח׳:ט״ז »